חגים, טיסות, חו"ל – והפעם אור בלאן חזר לרומא לטיול קולינארי, רק חבל שההמבורגר של Brillo Burger לא עמד בציפיות.

הדיון לאיפה נטוס בחגים היה קצר מהרגיל בבית משפחת בלאן. היא רצתה רומא, אני לא התנגדתי. ברצלונה נזרקה לאוויר או אולי ליסבון, אבל לא מצאנו כרטיסים במחיר שפוי. קליק וחצי אחר כך כבר הזמנו כרטיסים ואפילו מלון. האשראי גוהץ וההתרגשות החלה. אני אוהב את רומא, מאד. עקרונית, בהחלט יש מצב שנולדתי ישראלי בטעות – כי הקיבה שלי לגמרי איטלקית (תקף גם לגבי אישתי). אחרי ההמבורגרים המעולים שאכלתי בפעם הקודמת ברומא, הציפיות היו גבוהות. אז היו.

לך תקשיב לטריפאדוויזור

אחרי ימים רבים בין פסטות ופיצות, בין גלידות משובחות ומבנים מפוארים החלטנו שמגיע לנו פינוק בלחמניה. ברומא לא חסרות מסעדות מעולות וגם לא המבורגריות ברמה. מאז שקראתי את הכתבה של אלעד על מסעדת Open Baladin החלטתי שצריך לבדוק את המקום בהזדמנות הראשונה שלי ברומא. אבל שאיפות לחוד ומציאות לחוד. אחרי יום הליכה ארוך במיוחד, אישה הריונית עם יכולת תנועה מוגבלת ומיקום בחלק הצפוני יותר של מרכז העיר (ליד פיאצה דה-פופולו אם זה מעניין מישהו) נאלצתי לחשב מסלול מחדש. חיפשתי משהו קרוב עם המבורגר במחיר סביר. אחרי סקירה מהירה של טריפאדוויזור נתקלתי במקום שנמצא דקת הליכה מהמלון ומתהדר בהמבורגר בציון של 4.5 מתוך 5 – Brillo Burger, נשמע מבטיח.

המסעדה ממוקמת באחד הרחובות הקטנים שחוצים את רחוב הקניות הראשי, via corso. בכל מקום אחר זה היה מדליק לי נורה אדומה, "זהירות! אזור תיירים לפנייך". אבל תבינו, מדובר ברומא. היחס של האיטלקים לאוכל זה כמו היחס שלהם לאפיפיור, היחס של הישראלים לצה"ל, של הגרמנים לבירה או של האמריקאים לקפיטליזם. אוכל באיטליה זוכה למעמד קדושה והערצה, אלו "החיים עצמם" של האיטלקים. אני נשבע שבחלק מהמקומות אפילו מדובר ביחסים ארוטיים שגובלים בהפרעה נפשית קלה שהפסיכולוגיה המודרנית עדיין לא הכירה בה. בגלל זה האמנתי שאין סיכוי שניפול עם ההמבורגר של Brillo, מקסימום זה לא יהיה מדהים ברמות אחרות.

Brillo – המבורגר בהרכבה עצמית

את ההמבורגר של Brillo לא מזמינים סתם, יש תפריט מיוחד רק להמבורגרים. אמרתי תפריט? יותר כמו מבחן אמריקאי. אם תרצו להזמין את ההמבורגר תקבלו דף עם אפשרויות מרובות להרכבה עצמית של המנה שלכם. כל וי שתסמנו באחד הריבועים הקטנים בתפריט של Brillo יוסיף חלק להמבורגר שתקבלו, וכן גם על הרוטב תצטרכו לשלם (80 יורו סנט לרוטב). הקונספט עקרונית מגניב ואפילו משעשע, אבל בחייאת לשלם על מריחת קטשופ או מיונז זה כבר גובל ב-WTF. ובכל זאת זרמנו. אישתי בחרה לקחת את הקציצה מבקר המגיע מדנמרק, עם עגבנייה, חסה וקטשופ במידת וול-דן (מזכיר לכם שהיא בהיריון, זה לא באמת בחירה מרצון!). אני הלכתי על בקר אנגוס שחור, עם חסה, עגבנייה ותוספת בייקון, קטשופ וחרדל במידת מידיום. ובגלל שכבר חמישה ימים ברציפות אכלנו בעיקר פחמימות, הזמנו גם סלט יווני בשביל הוויטמינים והמצפון.

הנפילה של Brillo

לא ברור למה, אבל למנות שלנו לקח נצח להגיע. חיכינו, חיכינו והמנות סירבו להופיע בשולחננו. לפחות את בקבוק המים המלצר לא שכח להגיש. אחרי המתנה ארוכה ומייגעת הקציצות המיוחלות הגיעו. כמה צילומים, הפה התמלא בציפייה ואז הגיע הביס. במילה אחת – אכזבה. כנראה שבמטבח לא הבינו מזה מדיום כי קיבלתי משהו בסטייל וול-דן (ולא היה לי כוח לחכות שיכינו לי חדש). הקציצה איבדה כל עסיסיות שאולי הייתה לה אי פעם בגלל הצלייה המוגזמת וכל שארית של טעם נורמלי. הבייקון היה צמיגי ומיותר, והרטבים של Brillo לא הרגישו כאילו מדובר בתמורה עבור 80 הסנטים שלי. טעמתי גם מהקציצה של אישתי. מה הוא אותו בשר דני? כנראה שלעולם לא נדע, כי גם כאן מדובר בהמבורגר מאכזב ונטול טעם. לפחות את הלחמנייה הם יודעים לעשות ולקלות כמו שצריך. נו בכל זאת איטלקים, בבצק הם אלופים. ובגלל שהעירו לי שאני נוטה לשליליות, אסיים בנימה חיובית – העגבנייה והחסה היו טריים וטעימים.

לסיכום החוויה

ממש לא חסרים מקומות שווים לטרוף בהם המבורגר ברומא, לצערי Brillo הוא לא אחד מהם. החוויה כולה הייתה מאכזבת והותירה טעם מבאס בפה. ואם אתם ממש מתעקשים לדעת, הסלט היווני היה טעים.

*** המסעדה נסגרה ***