שיין אנד שארפ – גיא בדק האם אגדת הבשרים נשמרה או שהתרסקה?

גיא מילשטיין, כתבנו העשוי ללא חת (או רכיבים משמרים) הגיע לטעום את המנות המפורסמות של שיין אנד שארפ, מקדש הבשר שליד יד אליהו בת"א. האם הגרופון של המקום באמת שווה את הכסף?

מה עושה חתולו של שרדינגר במסעדת שיין אנד שארפ?

"ניסוי החתול של שרדינגר" הוא השם של ניסוי מפורסם בפיזיקה. הניסוי, שלא נערך במציאות מעולם מסיבות שמיד יובהרו, פותח ע"י הפיזיקאי ארווין שרדינגר בשנות השלושים של המאה הקודמת. הניסוי פותח כדי להדגים את התוצאות האבסורדיות של מכניקת הקוונטים, התיאוריה ששרדינגר הוא אחד מאבותיה. בניסוי מכניסים חתול לתוך קופסה סגורה יחד עם מערכת אשר בהסתברות של 50% תהרוג את החתול, ובהסתברות של 50% לא תעשה דבר. לאחר זמן מה, פותחים את הקופסה ומגלים האם החתול מת או חי (וכועס). מנסיון היומיום ברור שבזמן שהניסוי מתרחש החתול בקופסה או חי או מת, אך לפי פרשנות קופנהאגן למכניקת הקוונטים, עד אשר נפתח את הקופסה ונבדוק את מצבו של החתול הוא יהיה גם חי וגם מת באותו זמן. נזכרתי בניסוי החתול לא מזמן כאשר טעמתי את מנת הקרפאצ'יו במסעדת שיין אנד שארפ. לא בגלל שחשדתי במקור הבשר, חו"ח, אלא בגלל שלא הבנתי איך קרפאצ'יו בקר יכול להיות טעים כל כך, ובה בעת חסר טעם ותפל.

נתחיל מההתחלה. מסעדת שיין אנד שארפ היא מסעדת בשרים ידועה היטב בדרום ת"א, שהוקמה ע"י 4 שותפים, ביניהם שחקן הכדורסל דריק שארפ, ומאסטר הבשר, יענקל'ה שיין. שיין אנד שארפ משכה מייד את תשומת ליבם של חובבי בשר בכל הארץ. עיצוב המסעדה, המיתוג והשם של יענקל'ה שיין היו מספיקים להעלות רוק בחיכם של כל חובבי החיות. הדיווחים הגיעו במהרה, והיו מפרגנים ברובם. גם ארקדי איש ההמבורגרים היה בשיין אנד שארפ ונפעם. לאחרונה החלו העניינים חורקים. אחד מהשותפים נפטר במפתיע, דריק שארפ עזב את הארץ, ויענקל'ה שיין גם הוא נפרד מהמסעדה וחזר לייעץ לרשת אגאדיר ומסעדות נוספות. מה שמעלה את הצורך בבדיקה מחודשת של המצב במסעדה המפורסמת, ובמקרה צד את עיני גרופון למסעדה אשר הבטיח ארוחה משובחת במחיר סביר.

הדיל של גרופון

תמורת 125 ש"ח לראש מקבלים לחם, מנה ראשונה, עיקרית, תוספת, קינוח ויין/בירה. רכשתי את הגרופון ונסעתי עם השפית הפרטית ואימי למסעדה בצהרי יום חול חמים. התיישבנו במקום וסקרנו את סביבתנו. העיצוב במסעדה רגוע ונעים לעין, ובמוקדו ארון יישון הבשרים הענק אשר תופס קיר שלם. חיכינו בסבלנות למלצר שהביא לנו תפריטים ולאחר עיון קצר נפל הפור. לראשונות הזמנו קרפאצ'יו ופעמיים פטה כבד עם צ'אטני מנגו וערמונים. לעיקריות המבורגר 250 ג' MW לשפית, אנטריקוט 300 ג' MW עבורי (תוספת 25 ש"ח), וסינטה 300 ג' עבור האמא (תוספת 20 ש"ח). היא רצתה במידת MW אבל המלצרית שיכנעה אותה לקחת במידה M בלבד. הגיעו המנות הראשונות, ולחם אין. הערנו למלצר האדיב והוא הבטיח שהלחם יגיע מיד. הוא חזר עם קנקן מים, ללא כוסות. שוב ביקשנו את הלחם והכוסות, ולבסוף הגיעו כולם.

טעמתי את קרפאצ'יו הבקר ונזכרתי בשרדינגר ידידינו. הבשר היה מאיכות לא גבוהה, והיה חסר טעם. מיעוט הבלסאמי והגבינה תרמו גם הם לתפלות המנה. גם הפטה איכזב אותנו. הוא סבל מטעם לוואי מוזר, והצ'אטני שלידו השתלט והנחית את כל טעמי המנה. הערמונים בפטה דווקא היו הברקה לא רעה כלל, אך גם הם לא הצליחו לחפות על חוסר האיזון של המנה.

המנות העיקריות (יענו בשר ועוד בשר)

לאחר המתנה לא קצרה, במסעדה די ריקה, הגיעו העיקריות. יחד עימן הזמנו למרכז השולחן צ'יפס, פירה וסלט קולסלאו. ההמבורגר של השפית היה לא רע. נצלה למידת MW מדוייקת והוגש עם ירקות טריים. לא מנה מדהימה, אבל השילוב של הרכיבים עבד היטב והפיק המבורגר טעים וכיפי.

האנטריקוט שהזמנתי היה מאיכות בינונית בלבד. הוא הגיע אלי ברמת הצלייה שהזמנתי אבל טעמו לא התאים לרמה שהמסעדה ניסתה להציג. הוא היה פחות טוב מהאנטריקוט הישראלי של רק בשר, לצורך העניין. בקצה הנתח היה גוש שומן גדול שלא ניתך כמו שצריך, והיה בלתי לעיס. זו לא אמורה להיות מנה שמוגשת במקום כזה. הסינטה של אמא שלי לא בישרה טובות אף היא. למרות שהיא הוזמנה כמדיום פלוס, הבשר היה אדום מדי ורק לאחר שני סבבי צלייה נוספים הוא הגיע לדרגת העשייה הרצוייה. כן, אני יודע שסינטה אמורה להיות מוגשת עד מדיום, אבל אם הלקוחה רוצה MW כדאי לתת לה MW ולא לנסות לשכנע אותה לקחת במידה פחותה יותר, רק כדי לחזור לסבב נוסף על הגריל. בשלב הזה, הצלייה המשולשת עשתה שמות בבשר שהיה מאיכות טובה, והפך להיות סיבי וקשה.

התוספות שבצד

הצ'יפס היה פריך מבחוץ ורך מבפנים, כמו שאני אוהב. גם הפירה היה חלבי ומנחם כמו שרק פירה טוב יודע להיות. סלט הקולסלואו סבל מעודף חומציות ונשאר ברובו בקערתו.

הקינוחים של שיין אנד שארפ

הגענו לקינוחים, בחשש מסוים. המלצר שלנו שוב לא נראה בשטח, ורק לאחר דקות ארוכות ניגשה אלינו מלצרית צעירה עם כתמים על החלוק ובידיה תפריט הקינוחים. לקחנו בהמלצתה שלגייה, מגנום ג'נדויה (10 ש"ח תוספת) וסיציליה מסקרפונה. כאן חיכתה לנו הפתעה. כל שלושת הקינוחים היו מעולים, כל אחד בדרכו הוא. השלגייה מוגדרת בתפריט כ"מוס גבינה סמי פרדו, מרנג לימון, כתר שוקולד, קרמבל אוראו, קולי פטל ופירות העונה". זו מנה יפהפיה ובעלת טעמים חמוצים עדינים. נהנינו להביט במנה וכמעט שלא רצינו לחרב את הצורה שלה, אבל בסוף חיסלנו אותה בשלמותה.

הסיציליה מסקרפונה סיקרנה אותנו מבחינת מרכיביה, "פרפה תות, פרי העונה, קרם לבנדר, קנולי מסקרפונה". השפית השתלטה על המנה ולא איפשרה לי ולו פירור אחד. בסוף הצלחתי להלאים חלק מהקינוח והתענגתי על הטעמים העדינים של הלבנדר והמסקרפונה. בנוסף טרפנו גם את המגנום ג’נדויה – "קולי קסיס ורוטב קקאו" היה הקינוח הטוב ביותר. שוקולד לבן עם פירורים עוטף גלידה לא מתוקה מדי, עם טעמים חרישיים מכיוון הקסיס.

סיכום החוויה

Sic transit gloria mundi, כך חולפת תהילת עולם. מסעדת שיין אנד שארפ הייתה ממסעדות הבשרים הטובות באזורנו. התחלפות הבעלים והורדת המחירים לא עשו עימה חסד, ומנות הבשר והשירות אכזבו. מזל שהקינוחים הצילו את הארוחה. טוב יעשו בעלי המקום אם יתעשתו ויזמינו בשר באיכות גבוהה יותר. אמנם לשוכני המשרדים בסביבת המקום אין יותר מדי אפשרויות לארוחת צהריים, אך זו לא סיבה לזלזל בסועדים.

*** המסעדה נסגרה ***