יפו-תל-אביב – תענוג בשרים, אלכוהול ושבת שיהיה קשה לשכוח

אור בלאן,

אני מאמין בשילוש הקדוש – חברה טובה, ארוחה טובה, שיחה טובה. מה בן אדם צריך יותר בחיים מאשר רגעים כאלו של אושר חולף שמרננים את הנפש, הקיבה והמוח גם יחד? בדיוק שילוש כזה מצאתי בשבת האחרונה במסעדת יפו-תל-אביב של השף חיים כהן, עם אשתי וה-BFF שלי.

למה לא קוקטייל?

בשבת האחרונה ה-BFF שלי הזמין את אשתי ואותי למסעדת יפו-תל-אביב, לכבוד היומהולדת שלה ולכבוד ההנאה מהחיים שלו. הגענו למסעדה קצת לפני 14:00, בצהרי יום השבת, בדיוק השעה שבה העולם נעשה עצל, השמש מטילה את מלוא כובד משקלה, והאווירה בעולם מגבירה את תחושת הצמא בגרון. המלצרית הנחמדה הגישה לנו תפריטים עמוסי מנות שף מגרות, וחשוב לא פחות מכך, גם את תפריט הקוקטיילים, אז הזמנו. היא הלכה על מרגריטת הבית, אנחנו בחרנו באופציה מרתקת יותר – הגרין ג'ין של המקום. המשקאות מצאו את דרכם לשולחננו חיש מהר, בדיוק בתחילתה של שיחה נעימה בין חברים טובים. הקוקטייל הראשון שאני שותה כפתיח לארוחה מזה שנים, לא בירה, לא יין, קוקטייל – והוא היה מרתק, חמצמץ ומצויין. טעם מעקצץ ומרענן כאחד, שילוב טעמים קליל שיורד באופן נעים בגרון ומכין את חלל הפה לסעודה שבפתח. כמה ירוק, ככה שובב. הגרין ג'ין של יפו-תל-אביב עלה לנו לראש קלות וביסם אותנו, את האווירה ואת תחילת הארוחה בעניגות קיצית קלילה. המרגריטה של הגברת הוגשה עם טוויסט מעניין – מלח במקום סוכר בשפת הכוס, לסתור את המתקתקות העדינה שבמשקה החביב הזה.הקוקטלים של יפו-תל-אביב

תענוגות ראשונים

האלכוהול עשה את שלו, התחלנו להיפתח ולהירגע, לשכוח את תלאות היום ולהתיישב בניחותא בכיסאותינו. בעודנו מעבירים את הרגעים הקטנים בשיחת חולין בטלה, הוגשה לשולחננו פוקצ'ת הבית בליווי עגבניות שרי. בניגוד מוחלט לרוב המסעדות בארץ, וכלל לא רחוק מהבצקים שטעמתי בטיולי הרבים באיטליה, הפוקצ'ה של יפו-תל-אביב הייתה למעשה כיס אוויר חם עטוף בשמיכה דקה ועדינה של בצק שנאפה כמו שצריך ותובל קלות בשמן זית ומלח גס, עגבניות השרי היוו תוספת מבורכת וטוויסט ישראלי למנה האיטלקית. ככה פותחים תיאבון.

יפו תל אביב - טרטר

אחרי פתיחת נקבי חלל הפה ועוררות קלה מכיוון הקיבה הגיעו המנות הראשונות בדיוק מושלם לזמן הביס הנדרש. הרפנו לסתות, שחררנו שרירים, אחזנו מזלגות מלוא היד והתחלנו לטעום. בעדינות נאותה הונחו על שולחננו המנות; מנת כבד עם תפוחי אדמה סופריטו ברוטב חום, מנת טרטר דג עם חציל מעושן, עגבניות ושמנת, ומנת שישברק עם גבינת לבנה וזעתר טרי. כבדים אני פחות אוהב, אבל שאר הסועדים בשולחן נהנו מהמנה והכריזו עליה ככבד הרך ביותר שאכלו מזה שנים, וזה אפילו בלי להתייחס לטעם המצויין והאדמתי של תפוחי האדמה. רוטב היין במנה היווה את התוספת המושלמת והשילוב הראוי ביותר לפוקאצ'ה הזכורה לכם מהפיסקה הקודמת. אם הכבד היה תענוג, טרטר הדג היה הפתעה מרתקת – שכבות טעם שמתגלות בכל ביס ושולחות גלים גלים לחלל הפה. תחילה הורגש טעם הים, אחריו החציל ולבסוף חריפות נפלאה שפתחה את הסינוס קלות וניקתה את הלשון לקראת הביס הבא. פשוט תענוג שלא ציפתי לו ממנת טרטר. השישברק כבר היה סיפור אחר לגמרי. מדהים לאילו גבהים ומורכבות אפשר לקחת מנה צנועה לכאורה, שילוב טעמים שמשחק בין החמצמץ למתקתק וניחומות מושלמת של בצק עדין וגבינה. כל ביס מילא את הפה בטעם עשיר של גליל.

שישברק של יפו-תל-אביב

יפו-תל-אביב, צהריים, יין ובשר

עם התקדמות השמש בקו הרקיע, גם ארוחתנו התקדמה הלאה והגיע לשלב המנות העיקריות. בעודנו נרגעים מהסבב הראשון, צוות המקום עבר והגיף את החלונות והווילונות במסעדה לרווחת הסודעים. זה אומנם אקט קטן, כביכול שולי, אבל הדבר הקטן הזה שם את מסעדת יפו-תל-אביב בליגה אחרת, הליגה שבה למסעדה אכפת מהאווירה שנוחתת על הסועד. שעת הצהריים הוצללה ואנחנו התייעצנו עם המלצרית המקסימה שלנו איזה יין יישתלב עם המנות שהזמנו. היא חשבה קצת, חשבה בשנית, שינתה דעה והכריזה: "יש לי משהו בדיוק בשבילכם, יין אדום צרפתי מעולה", ברור שלא סירבנו. היין היה תענוג בפני עצמו, טעם חלק וגוף עשיר שליווה את תחושת השלווה שנחתה עלינו לטובה. בדיוק ה-mood שהיינו צריכים בשביל להיות מוכנים למנות העיקריות.

ראגו שפונדרה טלה, ירקות שורש ופפרדלה רחבה (136 ש"ח) – קוביות טלה שספק נחו ספק מצאו שלווה בינות רצועות פפרדלה ארוכה וענוגה שבושלו לכדי תבשיל נהדר, שכמעט והגשים את כל הפוטנציאל הגלום בו. אני רגיל לטעם של טלה בהקשר רך יותר ועם תיבול שקט יותר, כזה שנותן לבשר לבלוט. המנה הייתה נהדרת וכל ביס הפיק קולות שאיבה מהמזלג, אבל אולי בגלל הפעמים הרבות שהייתי באיטליה אני יכול להגיד שלמנה הזאת יש עוד לאיפה לשאוף (עדיין מדובר במנה טעימה מאאאאאאד).
ראגו טלה של יפו-תל-אביב

זנב שור בבישול ארוך עם טורטליני תרד וראגו עדשים (126 ש"ח) – יש לבן ויש לבן טייד, ויש בשר רך ויש זנב שור של יפו-תל-אביב. למשימת הזנב ניגשתי עם מזלג, טעות של טירונים, הייתי צריך לגשת עם כף. הבשר החליק/נמס מהעצם לתוך תרביך העדשים השחורות שצפו במשרה בעלת טעם חמקמק של אדמה אביבית. הטורטוליני היה חביב, אבל שימש במקרה הטוב כקישוט צד לבשר המדהים של זנב השור שבושל באיטיות הראויה לו. זו לא סתם מנת בשר, זו חוויה שאני אזכור לעוד הרבה זמן.יפו תל אביב - זנב שור בבישול ארוך

פילה בקר, ציר בקר, פטריות, ברוקולי ומח עצם (180 ש"ח) – המנצח הגדול מבין השלושה. שילוב של בקר מעולה מנתח משובח, מידת עשייה נכונה וציר בקר שהוסיף עושר ועומק למנה כמו שלא ציפיתי מעולם מציר בקר. כל ביס רק חיזק את הסברה כי מדובר בנתח בשר ראוי במיוחד למעמד. בסוף הארוחה שלושתנו הסכמנו שמדובר במנה מנצחת שתשבה כל נפש.

סגירה מתוקה, ועוד אלכוהול אחד

ארוחה כזאת לא מסיימים, לא במכה אחת, ובטח לא לפני שקיבת הקינוחים קיבלה את ליטרת הסוכר שלה. עיון קל בתפריט הקינוחים ואחרי התעייצות זריזה עם המלצרית (שהמליצה בחום על הכנאפה המפורסם של יפו-תל-אביב), החלטנו ללכת על קינוח ושמו פריז – מאפה אוורירי מבצק עדין במילוי קרם פטסייר, קצפת עדינה ושילוב של תות יער ותות שדה. מתיקות עדינה שלא מפוצצת את הפה, טעם נעים שמחליק על הלשון ומספק את הצורך במנת השחיתות המתוקה של סוף הארוחה. וכאילו זה לא מספיק, ה-BFF שלי הכריז בקול: "אור, מה אתה שותה לסיום?". ניסיונות ההתנגדות שלי היו לשווא, הוא עמד על שלו ואני נכנעתי כאחרון הצרפתים. כדז'סטיף הזמנו כוסית גראפה די אמרונה, שאיך לומר, סתמה את הגולל על סיכויי לחשוב בצורה צלולה למשך שארית היום – משקה חזק שהיה מפיל גם את הטובים שבנו למשכב מוקדם על הספה, בואכה עילפון.קינוחים ונהנים במסעדת יפו-תל-אביב

סיכום חווית יפו-תל-אביב

שאפו. לשף חיים כהן, לטבחים שביצעו את מלאכתם נאמנה, למלצרית החיננית ולמסעדת יפו-תל-אביב על שבת יוצאת מן הכלל וחוויה שלא נשכח עוד הרבה, הרבה זמן.

שם: יפו-תל-אביב. כתובת: יגאל אלון 98, תל אביב. כשרות: לא כשר. שעות פעילות: א'-ש': 12:00 – 23:30.

ליצירת קשר ומידע נוסף מאיזי