שיין אנד שארפ גרמה למרינה קיגל לאכול תרד – בפעם הראשונה בחייה!

ארקדי פורטנוי, 29/01/2014

בלי לשים לב, ככה פתאום באמצע החיים, יצא למרינה קיגל היקרה שלנו לאכול תרד! לא תאמינו אבל הספיקה דבר או שניים בחיים, אבל תרד היא עוד לא טעמה – עד שהגיע למפג הקהילה במסעדת Shine & Sharp.

תיאור נסיבות המקרה:

בזמן שכל המדינה מיישמת את העיקרון של Meatless Monday, אני הצטרפתי לקהילת הקרניבורים הרשמית – קהילת המבורגר ישראל. תמיד נגד הזרם, אותו דבר שקרה לי עם ספרי הארי פוטר (עד היום לא קראתי אף ספר בסדרה ולא ראיתי אף סרט). בדרך כלל אני מאד נסחפת אחרי ההמון, אבל לפעמים מפתיעה אפילו את עצמי ומחליטה לשחות נגד הזרם. בחיי, אני לא נגד צמחוניים/טבעוניים, אני פשוט מאמינה בקלישאה שאיש-איש באמונתו יחיה. מצידי, שיאכלו דיקט ותרד, אבל יעזבו אותי בשקט.

זה לא שאני לא אוהבת פירות וירקות, אבל תרד מעורר בי משום מה תחושה מוזרה. עוד תסביך ממקור לא ידוע. אני קרניבורית מושבעת וגם מגדלת אחד כזה בבית, שפעם תועד בגיל שנה בפוזה ויקינגית עם פולקע עוף בידו הקטנה (הידעתם שבעלי סוג דם O+ הם בעלי חיבה מיוחדת לבשר?), אז ברור ששמחנו מאד להזמנה להצטרף לארוחה של הקהילה במסעדת שיין אנד שארפ, ששמה הולך לפניה. תכננו מראש מה נזמין, ניקח כל אחד מנה שונה, נחצה אותה וככה נוכל ליהנות פי 2.

אבל אז הגענו למסעדת Shine & Sharp

הגענו למקום, ראינו הרבה אנשים מאושרים אוכלים שותים ונהנים, וכמובן שהתיישבנו להזמין. באותו רגע אוכל הבשר הצעיר שינה את דעתו ואמר – "אני אוכל את כל ההמבורגר לבד". את כל 250 גרם של אונטריב (טוב, הוא לא אמר אונטריב, אבל התכוון לזה). ולפני המבורגר הוא גם מוכן לפתוח את הארוחה עם דים-סאם בקר. האם ראיתם פעם ילד ישראלי בן 10 אוכל דים-סאם? כן, אבל לא הרבה. כך הדים-סאמים נעלמו כלא היו, בזמן שאני התענגתי על קרפאצ'ו סינטה.

אחרי המנה הראשונה שאלתי את הילד – האם אתה בטוח בהחלטתך לאכול את כל ההמבורגר לבד? -כן, ענה לי בביטחון (שהיה נראה לי אז די מופרז). לכן הזמנתי לו המבורגר ולעצמי רצועות דקות של סטייק על מצע תפוחי אדמה רוטב איולי.

ההמבורגר הגיע – מהמם ביופיו העסיסי, מונח על חצי לחמנייה (על החצי השני היו עלי חסה פריכים ופרוסות עגבנייה). יחד איתו הגיעה המנה שלי – מניפה של פרוסות סטייק דקיקות מונחת על תפוחי אדמה (גם פרוסים דק-דק), עם איים של רוטב איולי ו"משהו שהיה נראה כמו עלים מוקפצים" (תיכף נגלה ביחד מה זה). בקיצור, בזמן שאני ניסיתי לא להתלהב מדי (אלא להשאיר רושם של בחורה אינטליגנטית ומחונכת היטב), איתי הספיק לדגמן לצלמת הבית תוך כדי שהוא משתכשך בתוך ההמבורגר, פשוטו כמשמעו. ככה, עם הפרצוף לתוכו. בתוך כמה דקות זה נגמר. ההמבורגר הובס. נעלם.

בינתיים, ניסיתי להבין מה זה הדבר העלי הזה שאני אוכלת וכל כך טעים לי. החשדות שלי גברו. שאלתי את איתי – תגיד, זה תרד? איתי לא ידע. הוא היה עסוק. כמובן, בסוף גם היה קינוח, אפוגטו (ומתוך שתי מנות נשארה לי רק חצי מנה, השאר נבלע ע"י איתי – אנחנו בדיוק לומדים שברים, אז הוא יודע שאכל שלושה חצאים של מנה). ולגבי "העלים המוקפצים": מבירור מעמיק שערכתי לאחר מכן מול הנהלת "קהילת המבורגר בישראל" – אכן, היה תרד במנה. כך, אכלתי תרד, שרדתי, והיה לי אפילו טעים.