אוונגרד רמת החייל – איש ההמבורגרים חוזר לטעום בסניף שהתעדכן והתרענן

מסעדת אוונגרד רמת החיל התעדכנה לאחרונה והוזמנו לטעום את השינוי. עבורי, מסעדת אוונגארד מתחברת למפגש הפיילוט הראשון של קהילת המבורגר ישראל. בזמנו, התרשמתי מאוד מהמקום והרגשתי כי מדובר באחת ממסעדות החובה בסצנת הדיינרים המקומית.

מסעדת אוונגרד רמת החיל

הפעם הגענו למסעדת אוונגארד בסופו של יום קיץ לוהט במיוחד. בגלל המזגן המקרטע הציעו לנו לעבור לחלל פנימי, קריר יותר, ומיד הוגשה לנו כוס דקירי תפוחים מרעננת. הדקירי הקפוא פתח לנו את התאבון בדגש על טעמי של תפוח ורום. אין לכם מושג כמה שזה מתחבר לאווירת הקיץ באוויר. לא מאמינים לי?תשאלו את הקובנים! בסוף הזמנתי בירה לא מסוננת כרגיל. המלצרית קצת התבלבלה ואמרה כי "יש רק גולדסטר לא מסוננת" ואני הייתי קצת בשוק, אז ביקשתי פאולנר מהחבית שכמובן היתה.

עד שנגשנו למלאכת הטעימות בחנו את הניקיון באוונגארד. בפייסבוק של קהילת המבורגר ישראל עלו דיונים רבים אודות קליפות הבוטנים על רצפת המסעדה. חלק אוהבים את הקונספט האמריקאי הזה ואחרים קצת נגעלים מהמראה הלא נקי. מנהל המשמרת סיפר לנו כי מדובר בקונספט השמור לערבי שני בלבדי ולא לכל ימות השבוע. (אז לאלרגים שמבינינו – אפשר להירגע). הפעם האווירה במסעדה הייתה שלווה ורק שליש ממקומות הישיבה במסעדה היו תפוסים. המראה היה מואר ונקי. קבינות הישיבה היו נקיות וללא כתמים או לכלוך על השולחנות. רק הפלסטיק שהחזיק את שלט "תנו לנו פידבק" היה קצת שבור, מה שהעלה לנו חיוך. גם הסקוויזרים שעל השולחנות יכלו לעבור קצת ניקוי – ניקיון הפיות היה מעניק להם מראה יותר אסטתי והיגייני. השירותים היו נקיים למדי ורק באחד התאים מושב האסלה היה "לא בשיאו" ומשום מה אחד ממתקני הסבון היה פתוח ולא אפשר כל שימוש.

פופקורן שרימפס

מנת הפופקורן גדולה למדי ובהחלט יכולה לשמש כמנה ראשונה לזוג (48 ש"ח). אוהבי הטמפורה יתחברו למנה הזו במיוחד, שגם מהווה תוספת חביבה לערב של שתיית בירה. בתוך מיקס העלעלים הצעירים והנבטים העסיסיים, טעמתי גם נענע שהעניקה למנה טאצ' מאוזן. יחד עם זאת חלק מהעלים היו עייפים (אפשר לנחש שהמסעדה בטח נתקעה קצת בגלל חג שבועות). כאשר חיפשתי את זיפט הצ'ילי המובטח בתפריט מצאתי בסוף נקודה בודדת אדומה. לא משהו שנתן צביטות קטנות ומגביר את התיאבון, אלא מדגיש את חוסר תשומת הלב של הטבח. גם הרוטב היה עדין למדי, לא הוסיף למנה ולכן בשל טבעם המשמין של הרטבים, הוא רק גרע. בנוסף, מצאתי גם פרוסה בודדת של צנונית. לא הייתי מתנגד לפרוסה דקיקה של צנונית במנה הזו אילו זו הייתה נטולת גבעול ושורש מזדנב.

קרפצ'יו סינטה

בכתבות הקודמות כבר למדנו כי ישנן שתי שיטות פופולאריות להכנת קרפצ'יו: גילוח פרוסות דקיקות בסלייסר שמשאיר את סיבי הבשר בשלמותם השיטה הזו מותירה את מרקם הבשר קשה יותר ובאופן טבעי את הטעם עמוק ושלם יותר. מצד שני, יש את שיטת השניצל הטיפוסית. השיטה הזו דווקא יוצרת מרקם עדין יותר, והחך הישראלי יותר מורגל לסגנון הזה. קרפצ'יו הסינטה באוונגרד עשוי בשיטה השנייה (קצת התפרק בשלב לכידת הפרוסות). הבשר היה כבוש כבר, ולכן טעמו היה טוב אך לא מושלם. אם אתם טועמים קרפצ'יו בפעם הראשונה זו תהיה המנה המושלמת עבורכם. את טעם הסינטה לא הרגשתי במלוא הדרו, ובעיקר בלט טעמו של שמן הזית המשובח. עלי האורגולה אומנם מילאו את תפקידם המריר, אך התקשו לשבור את הטעם המגובש של הקרפצ'יו ופתיתי הפרמז'ן ללא העזרה האדיבה של חומץ בלסמי איכותי. לצד המנה הוגש לחם הבית שנפרס לפרוסות רחבות. הלחם היה בעל מרקם טוב, אך היעדר הפינות גרם לו להתייבשות מואצת ומראה לא אסטתי במיוחד. בפנים הלחם היה עדיין חמים, עדין ונעים למדי (48 ש"ח).

המבורגר, אבל סטנדרטי

אנחנו תמיד מעדיפים לטעום קודם כל את ההמבורגר הרגיל ולעמוד על טיבו. ההמבורגר הסטנדרטי של אוונגרד "מבשר בקר טחון גס וצלוי על גריל" מוגש ללא טופינג או תוספת בצד (53 ש"ח!). ההמבורגר מוגש בלחמנייה איכותית, פריכה וטרייה מאוד במתיקות עדינה. חבל רק שהלחמנייה לא עברה צריבה (סגירה מרטבים) בתנור או על גבי הגריל. רטיבות הנוזלים בהמבורגר מחלישה את האלסטיות של הלחמניה, והרטבים איימו לפרק אותה לחתיכות בעודנו לועסים. הירקות הטריים נחתכו לקראת ההגשה וניכר חסרונו של המלפפון החמוץ. קציצת ההמבורגר הייתה טעימה למדי – עסיסית, אוורירית, עם אחוז שומן גבוה ובעלת צבע יפהיפה. ההמבורגר היה זוכה לציון גבוה יותר לולא שני משתנים חשובים: מידת העשייה לא היתה מדויקת, למרות שביקשנו מדיום (M) קיבלנו מדיום-וול (MW). כתוצאה מכך עסיסיות הקציצה הייתה מופחתת ולא בשיאה. קצת חבל שיד לא מיומנת הפחיתה מחוויית ההמבורגר של אוונגרד.

כאמור ההמבורגר הסטנדרטי היה טעים להפליא, אך נגיסה בסחוס טחון פשוט הרסה את ההנאה מהמאכל האהוב. פעמים רבות זו אינה אשמת המסעדה בכלל אלא אשמתו של האטליז שמספק את הבשר, אך זה עדיין משהו שמוכרח לעבור איזשהו תיקון. כמו כן, כדאי לחדד בתפריט שההמבורגר של אוונגרד מוכן על גבי פלנצ'ה, ולא "נצלה על גריל".  קודם כל כי זה עלול לבלבל את הסועדים שיחפשו את פסי הצריבה, ושנית כי לתחושתי זה שדרוג חיובי מאוד היות והפלנצ'ה מעניקה מכת חום אחידה לקציצה האוורירית.

הטופינג שמעל

תוספת הבייקון שהוגשה לנו הייתה טעימה למדי ומהסוג הטוב – הבייקון נטול מליחות שמאפיינת את הבייקון ברוב המסעדות בארץ. רק חבל שהוא עבר צריבה קצרצרה, ולא הספיק להגיע למידת הפריכות והקראנצ' שמגבירים את טעמו המעושן והייחודי. פפריקה טעמה את חזה האווז (המקבילה הכשרה) שלטעמי משתלט על טעם ההמבורגר, אך פפריקה דווקא מאוד אהבה. שנינו הסכמנו שגם חזה האווז היה צריך לעבור צריבה משמעותית יותר על מנת להדגיש את טעמיו. תוספת שמנת-פטריות הייתה טובה, והפטריות השמנמנות עברו טיפול נכון שהשאיר אותן בשיא טעמן ולא בטעם מכובס.

שפונדרה שבע שעות – ברוטב סויה, מירין וצ'יפוטלה, בצל שעועית ופטריות

במאמר מוסגר חייב להודות שנתח השפונדרה הוא אחד החלקים האהובים עליי בבקר. זה נתח עתיר שומן, שהופך אותו למושלם לצליה ממושכת בתנור במהלכה הבשר סופג את השומן ומתרכך. המלצרית שלנו עדכנה אותנו כי המנה מוגשת עם תוספת, ומאחר שטבעות הבצל "קנויות" עדיף ללכת על תוספת צ'יפס. כעבור כמה דקות קיבלנו את השפונדרה, בסגנון אמריקאי, שהיתה מכוסה בהמון המון משחה בעלת טעמים אסיאתיים חזקים, שהסתירו את טעמי הבשר. גם הפטריות והשעועית שחו במשחה הסמיכה ולא הצליחו לפתח ספקטרום טעמים נוסף. נתח הבשר הקטן (300 ג') נחרך בקצוות וסיפק טעם "על האש". הנתח היה עסיסי במרכזו אך בכל זאת נותר מעט סיבי. הצ'יפס שהוגש לצד המנה היה צ'יפס תעשייתי טיפוסי, תפוגן קפוא, שבנוסף לכך גם לא עבר טיגון יסודי. לעניות דעתי סלט רענן או אפילו קולסלאו היו מתחברים למנת השפונדרה שבע שעות בצורה טובה יותר ומעניקים קונטרה לטעם הכבד. אם אתם שייכים לנישת חובבי הנתחים בסגנון אמריקאי (עם המון משחה עליהם), כנראה שתאהבו את השפונדרה של אוונגרד (89 ש"ח). רק קחו בחשבון שתצטרכו לקחת נשימה עמוקה וללעוס קצת יותר.

מילה על שירות

המלצרית שאירחה אותנו הייתה זריזה ונעימה. מלצר נוסף תמך בהוצאת המנות ושניהם מילאו אותנו במפיות וווידאו כל הזמן שאנחנו מרוצים ולועסים. יחד עם זאת, הייתה נקודה חלשה בהיכרות עם התפריט: זה החל בידע בנוגע להיצע הבירות – ביקשתי "בירה לא מסוננת"… "גרמנית"… בסוף פשוט שאלתי "אם יש פאולנר", כי כל אותו הזמן המלצרית חזרה ואמרה " לא מסוננת – יש רק גולדסטאר". מששאלתי כיצד מוגשת השפונדרה המלצרית הדגישה שזה מוגש על מצע של טחינה. גם המבט המעורער שלי עם המשפט "זה לא מסתדר לי", לא גרם לה לחשוב על זה שנית. רק כעבור דקות ספורות היא התנצלה ודיווחה שהיא בלבלה את המנה עם מנת המעורב שמוגשת כך וכי מדובר בשתי מנות חדשות בתפריט. בנוסף, כאשר שאלתי "מה משקל נתח השפונדרה" המלצרית הבטיחה להחזיר לי תשובה בנושא. האינפורמציה מעולם לא הגיעה, גם לא אחרי שהזמנתי ולא עד סוף הארוחה.

על השולחן לא היו פלפל גרוס או מלח גס, כשביקשתי לקבל אותם הגיע פופט של פלפל גרוס ומלח שולחן רגיל. המלצרית האדיבה אשר פינתה את השולחן בין המנות הראשונות לעיקריות לקחה גם אותם בעודף מוטיבציה, לכן כשהמנה העיקרית הגיעה ביקשתי אותם שוב. כמו כן לאורך כל הארוחה המלצרית הגישה לנו סכיני חמאה. גם כשאכלנו את נתח השפונדרה. זה בהחלט לא משהו שתרם לחוויה. הרעה אחרונה – לדעתי כל מסעדה שמתעסקת בבשר מוכרחה להשאיר על השולחן מלח גס ופלפל גרוס. הסועדים עוד יודו על כך למסעדה ובסוף הארוחה ישמשו כשגרירים ויפיצו את הבשורה.

לסיכום

אוונגרד הינו אחד המוקדים הבולטים בארץ בנישת הדיינרים האמריקאים. כיום המקום מציע חווית בילוי רווית אלכוהול עם תפריט נרחב וטוב למדי. המנות באוונגרד הן לא רעות בבסיסן, אך עדיין סובלות מאי-אילו פספוסים. גם ההמבורגר הסטנדרטי של אוונגרד הוא טוב ביסודו: עסיסי, אוורירי, עם אחוז שומן גבוה וצבע יפהיפה. אני מאמין שהדרכה טובה ובקרה צמודה על צוות הפרונט והמטבח יעשו פלאים לחוויה במסעדת אוונגרד, ויעניקו ללקוח חווית שירות מעולה.

שם: אוונגרד רמת החייל. כתובת: ראול ולנברג 18, רמת החייל, תל אביב. כשרות: לא כשר. שעות פעילות: א'-ד', ש' 01:00 – 11:30, ה'-ו' 02:30 – 11:30.

ליצירת קשר ומידע נוסף מאיזי