איש ההמבורגרים מדווח מהשטח על הקראנצ' בורגר החדש

ארקדי פורטנוי,

היי חברים, הפעם שמעתי על קראנצ' בורגר וכעבור כמה ימים קפצנו לסניף מוזס הרצליה פיתוח. מה היה לנו? הראשונות בעיקר נשמעו טוב, הקראנצ' בורגר היה כמו שזה נשמע, הארט בורגר עשה לי את הערב ואת הקינוח דחפתי לשני, כי בכל זאת, אני בדיאטה!

על סניף מוזס הרצליה פיתוח

הסניף של מוזס הרצליה פיתוח נתפס בקרב חברי קהילת המבורגר ישראל כמוצלח במיוחד: הגריל מדויק, לרוב השירות נשמר ברמה טובה, השולחנות אינם צפופים, יש חנייה צמודה והכי חשוב – אווירה נעימה. גם הפעם, מלבד כמה עיכובים בהוצאת המנות וחוסר ניקיון השולחן שלנו, השירות היה אדיב למדי. רק חבל שלא קיבלנו שירות ממלצרית העונה לשם עמית, ברגע אחד היא המחישה לנו איך היא טורפת את ההמבורגר שלה ונשבינו בקסמיה. שאר חברי הצוות בהחלט היו בעלי תודעת שירות גבוהה ועם חיוך כן בכל פנייה ושאלה (מי שפגש אותי יודע שאני לקוח מרגיז במיוחד).

פותחים שולחן

פתאום כולם מדברים על ה"קראנצ'-בורגר", אז יצאנו לבדוק על מה המהומה. באישון לילה של קשישים (8 בערב) ניצבנו מול סניף מוזס בהרצליה פיתוח. כבר בכניסה, כשרציתי לעשן סיגריה זריזה, שני הצביעה על מודעה טעימה למראה ואמרה "אז למה לא סיגרים קובניים?" ואכן כך התחלנו את הארוחה (מסתבר שפרסום מסורתי עדיין עובד). המקום היה מלא, לא בקטע מעצבן, סתם מלא. גשמי הסתיו חדלו ונתנו לנו בריזה מעט חמה ומעט קרירה ומנת הסיגרים הגיעה במהרה: 4 סיגרים, שבמבט ראשון נראים מרוקאים למדיי, נחו להם במשחה יפה של צ'ימיצ'ורי. כמובן שהיה קשה להתאפק וכאן הייתה הטעות שלי – הבשר היה לוהט מידי והטעם עדיין לא התאזן כראוי. בביס השני כבר היה ברור מי נגד מי. הבשר היה בשר טיפוסי של אולמות אירועים, אך טעם מתקתק ומפתיע משך את תשומת לבי. רק המלצר הציל אותי מסקרנותי והסביר כי מדובר בקטשופ אננס. אפשר לומר שהסיגרים היו הרבה יותר מרשימים במודעה. הייתי סלחני יותר אם הם היו עוצרים לחניית ביניים בנייר סופג ומגיעים אליי ללא השמן של הטיגון. רוטב הצ'ימיצ'ורי היה נחמד למדי והשתלב יפה עם הסיגרים. במעמקי לבי חשקתי דווקא במטבל שיהיה בטמפרטורת החדר ולא ב-4 מעלות, אותו מטבל חביב הרגיש קצת כמו גלידה. ציון סיגרים קובניים: 3/5.

מוזס הרצליה פיתוח - סיגרים קובנים

טבעות קלמרי

חזרתי לשולחן דקה אחרי שהמנה הוגשה ומיד הרחתי ריח של קלאמרי. מוזר, חשבתי לעצמי, המלצר שיבח אותן לאללה. כמו בדגים, הריח בד"כ מעיד על שימוש בחומרי גלם זולים. גם הקראסט של הקלאמרי לא באמת נתפס והיה שמנוני וכבד. במקום להוסיף למנה הוא תפס את כל תשומת הלב שלנו וחבל, בכל זאת קלמרי זה חומר גלם יקר וחבל לא להציב את הטעם שלהם בקדמת המנה. בסוף החלטתי לפשוט את הקלמרי ולטבול באיולי. בקראסט בצבץ תיבול בגוון בורדו שמאוד סקרן אותי והזכיר סומק. כרעיון זה נשמע מעניין, אך הטעם לא באמת הצליח לחדור מבעד לבצק הבירה השמנמן. האיולי היה בעל מרקם כמעט קטיפתי, אך השימוש במיונז תעשייתי מיתן את הטעם. אולי כדאי לא לבוא בציפיות גבוהות, כי אחרי הכול מדובר ברשת דיינרים, ולא "הוגו ביסטרו בר" (שמצטיינים במנה זו), אך לטעמי משהו במנה הזו של מוזס הרצליה פיתוח לא עובד ודורש כוונון מחדש. ציון טבעות קלמארי: 2/5.טבעות קלמארי - מוזס הרצליה פיתוח

ארטבורגר VS  קראנצ' בורגר

למען האמת, הסשן של המבורגרים מכל העולם היה נשמע מעניין למדי: "יאסו" – המבורגר יווני עם ציזיקי אמיתי ואפילו המבורגר "טוקיו" – עם קטשופ וואסבי פיקנטי. אנחנו בחרנו דווקא את זה שעדיין לא נכנס לתפריט: ה-"קראנצ' בורגר" ולצורך ההשוואה העמדנו מולו את ה"ארטבורגר". ה"קראנצ'בורגר" הגיע וברושם הראשוני הופתענו! זה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. חום וכהה, מזכיר שניצל עם מרקם לכיוון הפלאפל, כשמעליו סלט קולסלאו (הסלט עם השם הכי לא ידידתו למשתמש שיש) בתוך לחמנייה טובה, כמו שלחמנייה צריכה להיות: טרייה, מתקתקה, עם שומשום מעל וכיפית למדי. כרגיל אני מצביע על אחד הכשלים הכי גדולים בעולם ההמבורגרים – לחמנייה ללא השחמה. כך במקום שבסיס הלחמנייה יהיה יציב ונוכח הוא הופך למשאבת מיצים של כל מה שחונה מעליו. הקולסלאו נתן שדרוג מעניין וטעם חרדלי בצבץ שם עם נוכחות חביבה של כרוב סגול. בביס הראשון היה קשה להחליט, הקציצה הייתה יבשה ובעלת טעם חלש ועמום. בביס השני, ככל שחדרנו לעומק הקציצה, הטעם היה של בשר שחווה חוויה טראומתית ונחבא אל הלחמנייה. הטבילה בשמן העמוק אולי מתאימה לאמריקאים, או כפי שששת שץ ציין – זה יתאים לילדים,  עבורי זה לא עבד. הגימיק אומנם חמוד אך הוא נופל במבחן המרכזי – מבחן הטעם. ציון: 1/5.

קראנצ' בורגר מוזס הרצליה פיתוח

ה"ארטבורגר" סיפק חוויה מתקנת.

הוא הגיע עשוי מדיום כמו שצריך עם נוכחות מרשימה, מרקם נימוח והכי חשוב עם טעם לא רע בכלל! גם המידות של הבורגר היו לרוחי 250 ג', גבוה ועסיסי כמו שצריך. טעם הבשר ב"ארטבורגר" שילב טעם של בקר עם נוכחות של כבש. התקשיתי לזהות, אך נדמה שזהו ניחוח שמקורו בשומן כבש בוגר. הגובה של הקציצה (אשר מרחיק את מרכזה ממקור החום) והטעם של הבשר הקצוץ גס היו טובים למדי. תוספת הבייקון שדרגה משמעותית את המנה, הוא היה טוב ומצליח במקום שרשת וולפנייטס נופלת. זה כמעט השכיח ממני את תלולית החסה שמעצבנת אותי בכל פעם מחדש! אני לא מבין למה להשתמש בצורת החיתוך שמותירה את החסה ריקה מטעם? הבצל נחתך כמו שצריך, הייתה לו נוכחות, אך לא מוגזמת וטעמו של קטשופ הפלפלים, שהוא בגדר פלא קולינרי בעיני, סגר את החבילה כמנה המנצחת של הערב. לכן, הארטבורגר של מוזס הרצליה פיתוח מקבל ממני ציון מקסימלי בקטגוריית רשתות ההמבורגר פרימיום 5/5.ארט בורגר מוזס הרצליה פיתוח

בצד נחו להם צ'יפסים צרפתיים (תעשייתיים ככל הנראה, שהיו סטנדרטיים למדי) ו-וודג'ס – הום פרייז גדולים שבהחלט מזכירים את הפוטטוס של מקדונלד'ס – רק טעימים. לקינוח הזמנו אספרסו וקרם ברולה. האספרסו היה קצר, חזק וטוב, על קרם הברולה תקראו בכתבתה של שני, הרי אני כידוע בדיאטה מחמירה!

לסיכום

אני מתייחס לביקור שלי במסעדת מוזס ביחס לרשתות המבורגר פרימיום אחרות דוגמת "וולפנייטס – שף בורגר", "בלאק בר אנד בורגר","BBB" או "אגאדיר". לא מול רשתות פאסט בורגר ("בורגרים", "בורגרס בר" ודומיהם) ולא מול פריים בורגר. אף על פי שהסניף של מוזס הרצליה פיתוח איננו מייצג, הם עושים שם עבודה טובה. "הארטבורגר" הוא בהחלט הקלף המנצח במשחק הזה. באותה נשימה אנו מקווים כי שאר המנות יעברו שדרוג בקרוב. לשאלה הנצחית – האם אחזור למוזס בסניף הרצליה פיתוח? אני עונה: בהחלט כן!

 *** המסעדה נסגר ***