לה קרנה – איש ההמבורגרים מת-על המבורגר באם המושבות

ארקדי פורטנוי, 17/06/2014

בצהרי יום קיצי וחם צעדנו ברחוב הסואן 'חיים עוזר' שבפתח תקוה. כמתבקש מהפתיחה הרחוב היה עמוס ערסים וזקנות, ובאחת השווארמיות אפילו מצאתי בני עקיבא. בצידי הדרך יכולנו לראות פועלים מבצבצים ומעשנים נובלס. ואז, בניגודיות טוטאלית לנוף האורבני המיושן, היא עמדה שם. קרן אור שמש העירה מסעדה קטנה, עדכנית, מבריקה ומצוחצחת והבנו שזו היא. אז צעדנו פנימה, על מנת לטעום את ההמבורגר של לה קָרנֶה (La Carne).

לה קרנה פתק תקווה, לחובבי המטאל

מסעדת לה קרנה היא כמובן כשרה, כיאה לפתח תקוה. זה מציב אתגר לא קטן שדורש הרבה יצירתיות וזה ככל הנראה המוטיבציה של המבורגר צ'ה גווארה, אשר נעסוק בו מיד. קשה לעמוד על ניקיון מסעדת לה קרנה, מכיוון שהיינו בין הלקוחות הראשונים, אך למראית עין המקום מצוחצח, הסקוויזרים נקיים וגם הפח במטבח איננו גולש מעל גדותיו. מאחורי מסעדת לה קרנה עומד המוזיקאי דורי בר אור אשר מוכר לרבים מבני דורי מההרכב Eternal Gray, שהיה אחד הדברים הבולטים בסצנת המטאל בזמני. דורי בר אור פתח את מסעדת לה קרנה לפני כשנה, טוחן את הבשר במטבח, ממציא את הקינוחים ואפילו אחראי על המתכון של הלחמניות בהם מוגשים ההמבורגר וכריך הסינטה (א-לה מינוט).

המבורגר צ'ה-גווארה (250 ג')

לחמניית ההמבורגר המשומשמת עברה השחמה. פעולת הצריבה אוטמת את לחמניית ההמבורגר למול הנוזלים הרבים ומונע את התפרקותה, גם לאחר חיתוך לשניים. במנת צ'ה גווארה (55 ש"ח) מעל ההמבורגר נחים בכיף ביצת עין, פפרוני ופרוסות חזה אווז. כבר שנים שפרוסות חזה האווז הפכו בהמבורגריות ארצנו לתחליף הבייקון הרשמי. מכת החום גורמת לפס השומן להגיר עסיסיות מענגת והבשר העדין הופך לקראנצ'י ומחוספס. בפסגת הטופינג נחו טבעות בצל מקורמלות. אלו העניקו תוספת מתקתקה עם ארומה מעושנת וקראנצ', מה שהעניק לביצת העין את הקלוז'ר של הביס המושלם. בנוסף לחזה האווז היה גם פפרוני איטלקי מעושן בתצורה שונה מהרגיל. את טעמו קצת פספסתי למען האמת. אולי זה היה עדין מידי והתחבא בתוך מגוון הטעמים ואולי הייתי רעב מכדי לשים לב.הרעיון בהחלט נשמע כמו מימד חדשני להמבורגר הסטנדרטי, אז ח"ח על המחשבה ומומלץ לחשוב על דרך להבליט את הטעמים.

קציצת ההמבורגר הייתה נכונה ויצאה במידת עשייה מדיום מדויקת (M). לא מדובר בנתחי פרימיום, כמו במסעדות הדסון, צ'מפיונס או שיין אנד שארפ, כי אלו היו מחייבים הקפצת מחירים בלתי אפשרית. מצד שני, קציצת הבשר של ההמבורגר היא אוורירית, טחונה גס ובעלת טעם בשרי טוב. הביקורת שיש לי כלפי ההמבורגר היא רק בנוגע לאחוז השומן הנמוך. אמנם פרוסות חזה האווז עם החלמון בהחלט מפצים על כך, אך אם טועמים את ההמבורגר לבדו המחסור בשומן די מורגש. עוד ח"ח מגיע בעקבות הפלפל בקציצה. מאוד נדיר שאינני נזקק לתוספת של פלפל גרוס, שנועדה לאזן את הבשר ובכך להביא אותו לשיאו, ציון 4/5.

לצד ההמבורגר טעמנו גם צ'יפס עם טוויסט של קייג'ין. הצ'יפס עמוס בטעמים עוקצניים והיה חביב למדי. במקום הצ'יפס יש גם כדורי פירה בסגנון תפוגן (שהם פחות הטעם שלי) וגם משולשי דוריטוס ביתיים (שהיו שדרוג חביב בהחלט).לצד המנה מוגש מגוון רחב של רטבים שחלקם אפילו ביתיים. מביניהם חייבים לשבח את הצ'ימיצ'ורי הדומיננטי (קצוץ גס עם פאנצ'ים חביבים של קליפת לימונים וכמובן כוסברה והרבה בצל). בנוסף, רוטב הברביקיו של לה קרנה היה שיחוק רציני, טעמי הדבש והלימונים ניכרים בו חזק.
* בין 12:00-17:00 מוגשת עסקית הכוללת את הצ'יפס, ההמבורגר עם תוספת וגם שתייה. לאחר שעה 17 תאלצו להוסיף עוד 12-20 שקלים.

כריך סינטה

עוד תופעה פופולארית בארץ הם כריכים של סינטה ואנטריקוט (בסגנון א-לה מינוט). החיסרון, כמו שאמר דורי, הוא שכיום מסעדות ודוכנים רבים מדי עושים שם רע לאנטריקוט. בנוסף, על הפלאנצ'ה יש יתרונות רבים לסינטה לעומת האנטריקוט. לדוגמה: בחיתוך מהיר, השומן לא עובר תהליך נכון ומתייבש במקום למלא את הבשר שלנו בטעמים ועסיסיות. לכן דורי רוכש הרבה כבוד לסינטה. כריך הסינטה מוגש בלחם ג'בטה פריך ומכיל כמות נאה של מרכיבים לצד הסינטה המיושנת: מיונז מעושן, חסה, עגבנייה, בצל מקורמל, צ'ימיצ'ורי ופס חרדל דיז'ון. אף על פי שקשה לטעום ושפוט כל אחד מהמרכיבים בנפרד, הרי שיחד הם עובדים נכון. המנה מרגישה מצוין ומעניקה ביס מושלם שמחובר במדויק. למרות שזו מנה משביעה ועשירה למדי, עדיין אסור לכם לוותר על טעימה של ההמבורגר במקום. אחרי הארוחה הכבדה לגמנו את התה הקר בסגנון דרום האמריקאי. הטעם הביתי ניצח את האייס טי המסחרי, והיה מרענן בצורה הרבה יותר מעודנת ונעימה (מומלץ לטעום).

קינוח

לבסוף ניסינו להתחמק מהקינוח (כן, כן, שומרים על הגזרה בתנאים הקשים). אבל דורי התעקש ובו בעת כבר פרס לנו את הקינוח הביתי: חטיף מרשמלו, חמאת בוטנים ושלווה. אני די נהניתי מהקינוח העדין, בגלל שהוא לא היה מתוק מדי או עמוס בטעם של חמאת בוטנים. היה כאן קצת אפקט כמו של רחת לקום, טעם קליל שמסיים בכיף את הארוחה. אריק, הקונדיטור שהתלווה אליי מצא כמה ריג'קטים לשיפור הקינוח, אבל בסוף נראה כי הוא די נהנה.