ויסלה – איש ההמבורגרים חזר לבדוק בשנית את ההמבורגר שמטריף את גדרה!

הפעם בחרנו לבדוק: האם ההמבורגר החדש במסעדת ויסלה גדרה עבר שדרוג משמעותי? כשהגענו שוב למסעדה המקסימה הזו, המעוצבת בסגנון כפרי – וינטג', קודם כל הבחנתי כי ארוחה מלאה יוצאת משתלמת משמעותית מבמרכז אז שווה לצאת מגבולות ת"א ולהוציא קצת כסף על הדלק. עניין נוסף הוא גבולות החדשנות הקולינרית באזור. נראה כי תושבי אזור הלוויין פחות אוהבים לפרוץ גבולות קולינריים ומעדיפים להישאר באזור המוכר. איך זה השפיע על ביקורי השני בויסלה? בואו נגלה.

דרינק?

בירת טובורג מהחבית הוגשה בכוס "אולד-פאשן". מזמן לא נתקלתי בהן במסעדנות. לפחות בדרום  ½ זה עדיין ½ ובירה מגישים בכוסות מיושנות. רטרו? אתם תשפטו. בזמן שחפרנו, הזמנתי כוס קברנה סוביניון ארומטי של ריקנאטי (2014) שהיה בחירה חביבה. במקביל גם המנה הראשונה נחתה על שולחננו וזו המחישה שנית את הפער בין תרבות הבילוי הקולינרית בתל אביב לבין מה שמקובל בגדרה. זו גם המנה הראשונה הטעימה ביותר וגם גדולה בצורה לא שגרתית. כמה טעימה? שקלנו לקחת עוד אחת כזו בסיום ארוחתנו "הקטנטונת", במקום הקינוח, ככה טעימה.

סביצ'ה סלמון 

בפרמטרים של תל אביב, מנת הסביצ'ה סלמון שלנו הייתה זוגית. זו הוגשה במגש מקסים. סביצ'ה הסלמון נח על גבי קרקר פרמז'ן נהדר ונכבש בעגבנייה, לימון ושמן זית עם בייבי רוקט מריר, בצל ירוק רענן וכרפס צעיר. אומנם הלימון קצת "סחט" את הסלמון והפר בכך את האיזון, מכיוון ש"בכל זאת צריך להגיש לסועדים מהאזור" ולא לפלצנים כמוני. הכרפס הצעיר בסביצ'ה היה שחקן נהדר שהתבלט נפלא במנה הזו. לקט הטעמים יצר שילוב מעולה על גבי קרקר פריך ונעים. שפע. והכרפס גאוני!זוכרים שאמרתי משתלם? 140 ג' דג סלמון מסובצ' (כן חברים, יש מונח כזה) זה בערך מנה כפולה ביחס למה שאנחנו בד"כ מקבלים במרכז והמחיר ממתיק עוד יותר (39 ש"ח).

סלט ויסלה (ספיישל)

הסלט אומנם לא נכנס לתפריט, אך התיאור קרץ לנו: לקט עגבניות שרי עם גבינת עזים מטוגנת. אומנם המרכיבים כשלעצמם לא עברו אצלי, אבל השילוב של כולם יחד היה די טעים. האתגר האמיתי היה בגודלן של הגבינות. אלו דרשו חיתוך מקדים או ביס גדול מידי שידיר את רוב הסועדים מלנסות. רק לאחר כמה ביסים הבנתי את כוונת השף. טעמה של הגבינה היה עמוק מאוד ולאחר שהאוכל ירד במורד גרוננו הטעם המשיך איתי במשך רגעים ארוכים (29 ש"ח).

ניוקי וגבינות עזים מטוגנות

אחד "האתגרים" בכתיבה על אוכל, זה ששפים תמיד אוהבים לשמוע את חוות דעתנו על המנות העתידיות שהם שוקלים להכניס לתפריט. למרות שמדובר במנה חורפית שקשה לשפוט באמצע הקיץ, מדובר בניוקי טעים באופן בלתי נתפס. הכדורים האווריריים מכילים טעם של תפוחי אדמה ונחים על גבי הצלחת כמו מרשמלו עם תיבול עדין שהופך את שמן הזית למשהו חדש. החיבור בין הניוקי והגבינה המטוגנת היה נעים, אך גם כאן הייתי שמח לו כריות הגבינה המעולות היו מגיעות בדוגמה קטנה יותר שהייתה מקלה על המנגס (יעני ביס). סלסת העגבניות כנראה הוכנה בחופזה מידי. היא הייתה נטולת גוף ואנמית מעט. יחד עם זאת, תפקידה בצלחת הוא לרענן את החך ובכך היא עשתה מלאכתה בנאמנות (מחיר – כשיגיע החורף).

קיאנטי בורגר

קיאנטי בורגר בסגנון ההמבורגר במסעדת פאסטל או כמו הדיקסי. ההמבורגר המכובד (300 ג') מוגש ברוטב בקר ויין אדום עם בצל ופטריות מוקפצים על מרבד של פירה. ביס מהפירה יגרום לכם לחשוב שהשף התחנך בצרפת  יחד עם חשק עז לנשק אותו על כך שהוא גם "הוסיף קצת תפו"א לחמאה". טעמי הרוטב מאוזנים ונהדרים, מחברים טעם בשרני עסיסי עם יין פרחוני ומצרפים לביס גם פטרייה בשרנית ובצל סגול מקורמל. כשאלו נספגים בתוך ההמבורגר החבוי, זה מייצר שילוב נהדר ואלגנטי יותר למנה (יעני אחי, זה אחלה המבורגר לדייט). ענית פירקה את רובו של ההמבורגר הזה עם חיוך מצד לצד. ההמבורגר הזה כבר עמד להיות מוכתר כהצלחת הערב, אבל אז הגיע ההמבורגר השני (69 ש"ח).

המבורגר "השף" של ויסלה (300 ג')

מכיוון שבן אביבי, הבעלים של ויסלה רצה שאתרשם הפעם, הוא נתן לשף יד חופשית בהכנת המנה. כתוצאה לשולחני הגיע המוברגר עם טופינג של מוצרלה ופורטבלו במידת עשייה מידיום-מידיום וול (כן, מודה שביקשתי שהשומן ייפתח וישחרר את טעמיו). קציצת ההמבורגר הייתה מוצלחת (שדרוג משמעותי מביקורי הקודם), הבשר המוכשר נטחן גס מתערובת נעימה מאוד עם אחוז שומן בינוני ודפנות צלויות כראוי. התיבול עדין מאוד והותיר את טעמו של הבשר במרכז. אבל למרות קציצת ההמבורגר, מי שהיה השחקן המרכזי בצלחת היה לחמניית הבריוש של ויסלה. הלחמנייה הייתה עילוי של ממש. למעט הקובנה בורגר מבית המזללה של שף אסף שטרן הייתה זו לחמנייה קטיפתית ורכה עם קראסט אלגנטי וקלייה עדינה שמנעה מהרטבים לפרק את ההמבורגר. אני סבור שיהיה לנו קשה מאוד למצוא בארץ לחמניית בריוש טובה מזו.

הטופינג של הפורטבלו היה מעולה. השומן והטעם הצלוי בליווי המוצרלה ליווה את ההמבורגר בצורה מעולה והוסיף לו ערך מוסף משמעותי. הייתי מסיר את המלפפונים החמוצים או משדרג אותם מעט כי אלו היו רק מורידים נקודות, בשל טעמם הפשוט והחמיצות התעשייתית. כמו כן, לגבינת המוצרלה על המבורגר יש קהל רחב של חובבים אך אני טיפוס יותר אולד-פאשן, להבא אבחר בצ'ידר במקום. כתוספת הוגש לנו צ'יפס סטנדרטי. ממסעדה שמתעקשת להכין הכל במקום, אני מצפה להיפתר מהצ'יפס הזה, והשף גבר הבטיח שהוא פועל לטובת העניין ובקרוב גם הצ'יפס ישודרג (64+10 ש"ח).

קינוח

לקינוח בחרנו פטה כבד (בעיקר כי אני לא מבין בקינוחים) והפטה מגיע עם ריבה שרי ביתית. הפטה היה נעים מאוד וכרום עדין של חמאה מתובלת העניק לו ממד ייחודי. ריבת השרי הייתה מתובלת ומעולה. טעמי התיבול הוסיפו רובד מקומי לריבה עם טעמים של הל, ציפורן ועוד תבלינים שנותרו בגדר תעלומה (35 ש"ח).

לסיכום

ההמבורגר של ויסלה בהחלט עבר שדרוג משמעותי מבורך. הקונפליקט היחידי שנותר הוא בין אם לבחור המבורגר קיאנטי או את מנת ההמבורגר, בלחמניית הבריוש המופלאה. תחליטו אתם ואל תתפשרו על הסביצ'ה. טוב נו, גם לא על הפטה.

*** המסעדה נסגרה ***