ויסלה – אור בלאן נהנה לגלות אוכל מבית טוב בגדרה

מסתבר שיש הפתעות טובות בגדרה ומסעדת ויסלה היא אחת מהן, כתבנו אור בלאן קפץ לאכול במושבת הבילויים שהפכה למיני-עיר.

המסעדה ממוקמת ברחוב הבילויים בגדרה שהוא לא רק הרחוב הראשי במושבה, הוא גם הרחוב שהכי מעניין להיות בו. למה? כי יש פה כל מני חנויות מקומיות ועסקים קטנים עם המון אופי וחן, ובכלל אווירה של הנאה. אז כשהזמינו אותי ממסעדת ויסלה לבדוק את התפריט שלהם מיד קפצתי על ההזדמנות בשמחה .

ויסלה – אווירה של שלווה

ויסלה ממוקמת בתחילת רחוב הבילויים, באזור עם הרבה מבנים מימיה של גדרה כמושבה חלוצית בארץ ישראל ששוחזרו או שומרו. פשוט כיף להגיע למסעדה כשכל האווירה מסביב נותנת תחושה של חיוך נעים. בויסלה בחרו לשמור על האווירה גם בתוך המסעדה ומיד כשנכנסים מרגישים שהגעת לבית של חבר. המקום נעים ומעוצב בצורה טובה ולא צעקנית, המוזיקה רגועה ומשתלבת באווירה הכללית והמסעדה מלאה בפיצ'פקעס ישנים ומגניבים.

מעבר לעיצוב המהנה ואווירת השלווה, בויסלה מתגאים בכך שהם מכינים כמעט את כל המנות אצלם במטבח בלי תוספים, שימורים ושאר חולרעס שלא נדע (טפו, טפו, טפו). זה מסוג המקומות שתמיד כיף לגלות, ואפילו שווים  הנסיעה של רבע שעה- עד עשרים דקות לכל תושבי ראשל"צ-רחובות ושות' (ואפילו לתל אביבים שביניכם הייתי ממליץ לקפוץ לבקר). אם הייתם מטיילים באיזו עיירה בדרום צרפת או כפר איטלקי, כנראה שהייתם מחפשים מסעדה בסגנון הזה – מסעדה שמגישה אוכל מבית טוב.

מנות פתיחה – להתחיל בקטנה

אחרי מעבר ענייני על התפריט (שגם זכה לעיצוב מעניין ומרענן) והתייעצות זריזה עם האשה, החלטתי ללכת על מנת כדורי פלאפל-חצילים (29 ₪), המוגשים על עגבניות בפסטו זעתר עם יוגורט לימון והאשה החליטה להזמין את מנת לביבות הבטטה (33 ₪), המוגשות עם גבינת פרמז'ן, סלט גינה ומטבל יוגורט.

למעט שמנוניות-יתר קלה, מנת הפלאפל חצילים הייתה מפתיעה ומעניינת, הטעם הנימוח של החציל השתלב נהדר עם פירורי הפאנקו והכל יחד טוגן לכדי קריספיות חביבה – חבל רק שהעגבניות לא היו פיקנטיות כמו שהובטח בתפריט ולא היה שום משקל לפסטו זעתר, או לויניגרט לימון חסר המשמעות. עדיין מדובר במנה שמתגלגלת על הלשון ומתפצחת בפה בהנאה. אני אוהב לנסות מנות חדשות ומעניינות, ובמיוחד בשילובים שלא חשבתי עליהם קודם ולכן ממש שמחתי לגלות את הדבר הזה שנקרא – פלאפל-חצילים, קבלו ח"ח על היצירתיות.

לביבות הבטטה שחן הזמינה היו חביבות ותו לא. מה זה אומר? שהפרמז'ן נמס לכדי גושי גבינה מיותרים והבטטות, שאמנם היו במרקם של מרשמלו ונעלמו בפה במהרה, לא סיפקו איזה ריגוש או עניין מיוחד – מה גם שמטבל היוגורט היה שמנוני מאד והעמיס, חבל ומיותר. לפחות סלט הגינה היה ממש ממש טעים וגרם לי לצבעוניות קלילה בפה. קצת מאכזב שכל מה שיש לי להגיד על מנת פתיחה זה שהסלט שבא איתה היה חביב.

ציון לפלאפל חצילים: 8/10.
ציון ללביבות בטטה: 5/10.

כשהבשר הוא לא הכוכב

במסעדה כמו הויסלה לא מזמינים סתם המבורגר, אז החלטתי ללכת על המנה שעוררה את סקרנותה של קיבתי – הקיאנטי בורגר (69 ₪), 250 ג' של קציצת המבורגר העשויה במקום מנתחי שפונדרה ושייטל בתיבול הבית, מוגשת על מצע של פירה ברוטב קיאנטי, ציר בקר, בצל ופטריות (תודו שזה נשמע מגרה).

אחרי המתנה קצרה הוגש לשולחן כוכב הערב, הקציצה שעוררה את סקרנותי – הקיאנטי בורגר. התיאבון נפתח בזכות ההגשה היפה (כאילו התיאור בתפריט לא הספיק) – צלחת מלאת פירה עם בריכה של רוטב חום-אדמדם ריחני במרכז ועלה בזיליקום לקישוט. רק חבל שאת הקציצה לא רואים כי היא הייתה עסוקה בצלילת עומק בתוך הרוטב (נו שויין). הקציצה שקיבלתי הייתה עשויה נכון מבחינת הצלייה (הפעם הלכתי על מדיום-וול), רק חבל שהבשר לא היה פה הכוכב. מה זה אומר? טעם הבשר נבלע ברקע וכמעט לא הורגש בגלל עושר הטעמים המטורף של ציר הבקר והקיאנטי. הבשר היה חביב, אם כי זקוק לשיפור קל מבחינת יחס השומן והתיבול, אבל הוא לא השתווה לרוטב המטורף שקיבלתי שנח לו על גלידת-פירה חלקה ומענגת. במילה אחת – ואו! הרבה זמן לא חוויתי עושר כזה של טעמים ברוטב שהשתלב בצורה כל כך נכונה ונעימה על הלשון יחד עם הפירה.

בויסלה צריכים לשקול להגיש את הפירה עם הכוכב האמיתי של הערב, רוטב הקיאנטי והבקר, כמנה בפני עצמה. מומלץ בחום ושווה את הנסיעה לגדרה, גם אם הבשר נבלע כאן ברקע ומאבד מהנוכחות שלו (אני מוכן להוריד שוטים של הרוטב הזה).

ציון לקיאנטי בורגר של ויסלה: 7/10.
ציון לרוטב והפירה: 9/10.

הניוקי הנעלם של ויסלה

אשתי פיתחה לה מומחיות נהדרת – לאכול את המטבח האיטלקי על כל גווניו ומטעמיו. לכן כשהיא ראתה בתפריט מנת ניוקי ספינאצ'י (57 ₪) שמכינים במקום, היא הייתה חייבת לנסות. הניוקי מוגש ברוטב שמנת וסלק, עלי תרד, פרמז'ן ויין לבן. אני לא נוהג להתלהב מהגשות של פסטות למיניהן, כי בואו נודה בזה – מה כבר יש פה לחדש? אז זהו שיש. בויסלה מגישים את הניוקי על צלחת גדולה ויפה והשוס האמיתי הוא – שזה ורוד! משהו ברוטב הורוד של הניוקי פשוט פותח את התיאבון ואת החשק לנעוץ מזלג ושיניים.
בין ביס לביס בגלידת-הפירה שלי החלטתי לקחת הפסקה, ללגום קצת מים ולטעום גם מהמנה של האשה ומסתבר שהיתה עם זה קצת בעיה, כי הניוקי פשוט נעלם לי בפה – נתתי ביס ופוף! אין ניוקי. אני רשמית מכריז על הניוקי הנימוח ביותר שטעמתי עד כה בארץ! סוף סוף מסעדה שמגישה ניוקי שלא נדבק לשיניים/גרון/לשון/חיך/קיבה אלא נמס על הלשון כמו כדור שלג ביום קיץ. כמה שהניוקי היה טוב, הרוטב קצת החטיא – אמנם הצבע הוורוד הגניב אותנו לאללה, אבל שוב הפרמז'ן הזה מאכזב. יותר מדי פרמז'ן מטוגן במנה הוציא את האיזון מהרוטב הוורדרד. פרמז'ן צריך להגיש טרי, מגורד במקום מעל המנה, וכך גם הפלפל השחור (גרוס טרי כמובן) שטיפה השתלט. אבל חוץ מאי-דיוקים קטנים מנה נהדרת ויותר ממומלצת לחובבי הז'אנר. ציון לניוקי: 8.5/10.

מה עם קינוח?

הרי לא חשבתם שנסיים בזאת נכון? כדי להנות מהחורפיות שנחתה עלינו ולסיים את הארוחה בכיף לקחנו תה נענע, כמו זוג עיראקים זקנים, לצד צ'ורוס (ממש לא כמו עיראקים). התה היה בול מה שהיינו צריכים כדי להרחיב את החיוך שעל שפתינו בסוף הארוחה. הצ'ורוס עצמם היו כמו כל צ'ורוס שטעמתי אי פעם – שוחים בשמן, אבל טעימים (ע"ע הצ'ורוס של מירנצ'ו). השוס פה הוא לא בבצק המטוגן, אלא בתוספות – ריבת חלב במרקם של טופי וטעם של ילדות, שוקולד חם בטעם של יאמי ורסק תפוחים בטעם של בית.

ציון לצ'ורוס: 9/10.
ציון לממרחים שליד: 10/10.

מילה לסיום

בויסלה מגישים אוכל מבית טוב, בכך אין ספק. אמנם יש עוד מקום לשיפור, אבל האווירה המושלמת, ההגשה היפה, המנות שמוכנות במקום והחוויה הכללית מצדיקים  ביקור בגדרה בהזדמנות הראשונה שיש לכם.

*** המסעדה נסגרה ***