טריולה – אבי גבאי בודק מה הקשר של המבורגר לאיטליה ועוד בפ"ת?!?

"המסלול מוכן, התחל בנסיעה". היה קל לפתוח את הכתבה עם בדיחה על פתח תקווה, על האטרקטיביות שלה ועל הוייב הכללי של אם המושבות שהפכה להיות "אם בית האבות" או כל משחק מילים מטופש אחר. במקום זה החלטתי להגיע בראש אובייקטיבי למסעדת טריולה ולהיות פתוח לתרבות הבילוי של פ"ת.

מסעדת טריולה האיטלקית ממוקמת ברחוב שחם, בין סניפי רשתות מכל המינים (מוזס, ארומה, ג'פניקה ועוד). ניצבת בתמימות, מבחוץ נראית די קטנה אך מבפנים מרגישה כמו בית רחב ידיים. הסגנון שאליו כיוון תמיר חכים (שף ובעלים) הוא ביסטרו איטלקי, כזה שיהיה נעים לשתות בו משקה עם מנה קלילה על הבר אך בו זמנית לאכול בו ארוחת ערב חגיגית ונראה שמבחינת האווירה לפחות, הוא די הצליח.

פותחים את התיאבון

למרות הכל, באנו לבחון את האוכל, לכן אווירה טובה ככל שתהיה, היא לא הסיבה שעבורה אני כותב כאן. התחלנו עם מנות ראשונות שהן מנות הדגל של המקום, ארטישוק א-לה רומאנה (39 ₪) וכרובית טרטופו (38 ₪). הכרובית מגיעה צלויה במחבת לוהטת, עם פרמז'ן מפוזר מעל ורוטב איולי טרטופו בנדיבות. הטרטופו, הלא הוא הכמהין, הוא המוטיב החוזר של המנות במסעדה ובעצם אחד הטעמים המרכזיים בה. הפטריה היקרה, בעלת שיטת הגידול המיוחדת והטעם העז, עשתה לאחרונה עלייה והחלו לגדלה בישראל. במקרה הנוכחי, לא ידוע לי אם אלו פטריות "מייד אין יזרעל" או לא אבל מה שכן, טעימות מאוד.

הכרובית הייתה רכה בדיוק במידה הנכונה (על ידי בישול) וצלויה גם כן (על ידי אפייה) הפרמז'ן יחד עם הטרטופו הרכיבו ביס עשיר מאוד, למרות שלטעמי האישי היה 'מיונזי' מדי. לי, בתור מי שקצת מתקשה לאכול מיונז בטעמו הגולמי, היה לא כל כך נעים לקבל את השומניות ואת ההקרמה מכיוון של טעמי מיונז. הייתי שמח לקבל אותו מכיוון של גבינה טובה מה גם שגבינה הייתה מתחברת לא פחות טוב עם הטרטופו. אבל כמו שאמרתי, מדובר בנושא סובייקטיבי. הארטישוק לעומת זאת, היה נהדר! 3 חצאי ארטישוק כבוש בשיטת א-לה רומאנה שנצלו על הגריל, יושבים על גבינת שמנת עשירה ומעוטרים בסלט עגבניות רענן. שילובי הטעמים במנה היו מדוייקים להפליא, טעמי הגריל והארטישוק התחברו לכבדות של הגבינה והקפיצו לעולם אחר בזכות הרעננות וטעמי השום העדינים של הסלט.

האירוע המרכזי – ההמבורגר של טריולה 

הזמנו לעיקרית את ההמבורגר (67 ₪), 220 גר' של תערובת בקר וכבש עם ירקות ואיולי טרטופו (זה נשמע כל כך כיף להגיד את זה) עם תוספת צ'יפס בצד. בהמלצת המלצרית, ביקשנו אותו עם טופינג גאודה (9 ₪) כאשר מסעדת טריולה מציעה כאופציה גם תוספת של בייקון (13 ₪). הלחמניה- לצערי הגיעה לא מספיק קלויה וגם טריותה לא הייתה בשיאה. למרות זאת, סידור נכון של הירקות כמצע להמבורגר, מנעו מהלחמניה להפוך לספוג נוזלים ולכל החוויה להפוך לכאוס. למרות איולי צ'יפוטלה נהדר שקיבלנו בצד החלטתי לטעום את ההמבורגר כפי שברא אותו האל, סליחה השף, ולהשאיר את הצ'יפוטלה בצד. הביס כמכלול היה טוב מאוד, רעננות הירקות יחד עם הבשר והטופינג יצרו את האיזון הנכון של מנה שאנחנו כל כך אוהבים, עם טוויסט ייחודי של טעם הכמהין.

כדי להשלים את הסקירה, לקחתי ביס מהקציצה, נטולת רטבים, טופינג, או כל דבר אחר שיכול להשפיע על הטעם. שם הופתעתי ולא לטובה, הקציצה הייתה מעט יבשה וזאת למרות מידת המדיום המדויקת שבה קיבלתי אותה. מה שעוד הפתיע אותי, היה הטעם הדומינטטי של בשר הכבש, זה שאוטומטית לוקח אותי בראש לאחיו החורג של ההמבורגר – הקבב. מתברר בדיעבד, שאם הייתי מוותר על הטופינג הייתה חסרה לי שומניות במכלול הביס מה שהופך אותו להכרחי. נקודה שכן ניתן לשאוף ממנה עידוד, היא שעל ידי הוצאת הכבש מהתערובת ובחירה בנתחים שמנים יותר, ניתן להגיע להמבורגר טוב יותר שיגיע במבחן הביס לטופ של הטופ (או כמתבקש, לטופ בלי תלות בטופינג). על הצ'יפס במקרה הזה לא ארחיב, מדובר בצורתו הבסיסית והתעשייתית ביותר שיש. מקלות רחבים של צ'יפס מטוגן שאם זה היה תלוי בי הייתי מחליף אותו בווריאציה מושקעת יותר של המנה או של תפו"א בכלל.

כעיקרית נוספת בחרנו במנת פפרדלה אסאדו (63 ₪). מסתבר שהמנה הזאת היא מהמפורסמות של מסעדת טריולה. פסטה טריה עם אסאדו מפורק, פורטבלו וציר בקר. למרות שאני לא חסיד גדול של פסטה, האווירה, העיצוב וגם ההמלצות גרמו לי לרצות לנסות את המנה. גם כאן קיבלנו מנה נדיבה שהמראה שלה עם הצבע הכהה של האסאדו גרמו לנו כמעט ולהזיל ריר. ביס ראשון מהבשר, פגישה עם הסיבים מלאי הטעם האלה (כיאה לבשר מפורק) שעטופים בפפרדלה דקה וארוכה. השילוב האלמותי של חלבון ופחמימה מכה שוב, כמה פשוט ככה טעים. אני חושב שאילולא הפסטה הייתה מבושלת יתר על המידה וקצת מלח שהיה חסר, המנה הייתה מושלמת. על המליחות כיפר הפרמז'ן שהוספתי, אבל על רכותה של הפסטה לא היה ניתן לפצות. חשוב מאוד בעיני שמקום איטלקי מובהק כמו טריולה, ידייק במקומות הקטנים אך הקריטיים, כמו רכות הפסטה. ובכל זאת, המנה מומלצת מאוד, טעמי ציר הבקר השתלבו נהדר עם צ'אנקים של פורטבלו ושאר המרכיבים ויצרו פעם אחר פעם ביס שמזמין את זה שאחריו, עד שנגמר.

"מי שלא קינח, כאילו לא אכל כלל"

אף אחד לא באמת אמר את זה, אז אני מנכס את זה לעצמי. לקינוח הזמנו מנת "מוס טריולה", מוס פיסטוק עם שכבת טופי וקראמבל קקאו מלמעלה. קינוח כוס קלאסי שאפשר לחפור בו עם כפית ולקבל פעם אחר פעם הכל מהכל. מוס הפיסטוק היה עדין ביותר, בכובד בדיוק כמו שאני אוהב – קליל ברמה שבא לי עוד ביס אבל עדיין כזה עם נוכחות שלא נעלמת בפה ברגע. הטעם העז של הטופי יכול היה להעלים את הפיסטוק, מזל שהמידות היו מאוזנות וכל אחד קיבל את מקומו. קראבמל הקקאו הוסיף קראנצ'יות קריטית למנה ובעצם הפך את מכלול הביס לטוב כל כך.

אכלנו גם את מנת הפבלובה של טריולה. מנה גבוהה ומרשימה של תחתית מרנג עם הר של קצפת ורוטב פירות יער סמיך שנוזל עליה. לצערנו המרנג היה מעט "מסטיקי" ורוטב פירות היער היה חמוץ מדי. מה שגרם לנו להינות מהקצפת בלבד שאחרי כמה ביסים ממנה, אתם יכולים לנחש מה קורה לבטן… הייתי מאוד רוצה לקבל עם המנה הזאת פירות טריים (אננס, מנגו, קיווי). אני חושב שאלמנט כזה היה לוקח את המנה למקום פרשי וטוב יותר.

לסיכום החוויה בפ"ת

ארוחת הערב במסעדת טריולה הייתה מוצלחת למדי. מלבד כמה דברים קטנים החוויה הייתה חיובית וטעימה במיוחד. האווירה יחד עם השירות החם נתנו לנו הרגשה של בית. ללא ספק המנות המנצחות עבורי היו הארטישוק והקינוח – מוס טריולה. פעם הבאה אנסה בוודאות את הפיצות שהריחו נפלא ומעולם לא הונחו על שולחננו (אחרי הכל, כמה בנאדם יכול לאכול?)

שם: טריולה. כתובת: שחם 14, פתח תקווה. כשרות: לא כשר. שעות פעילות: ימי א' עד ש', 12:00 עד הלקוח האחרון.

ליצירת קשר ופרטים נוספים מאיזי