בוצ'רי דה ברילוצ'ה – אור שוחט זוכה בתחרות הקרניבור של המדינה (כמעט)!

אור שוחט, 04/03/2016

בוצ'רי דה ברילוצ'ה קיימו את תחרות הקרניבור של המדינה, פסטיבל מטורף של בשרים באווירת תחרות מטורפת (אבל באמת מטורפת), שהביא את מטיבי הלסת המובילים בישראל לקחת חלק בחוויה שהם לא ישכחו במהרה. גם כתבנו אור שוחט החליט לנסות את מזלו, כרסו ולסתו בתחרות – ואפילו הגיע למקום השני!

תחרות הקרניבור של המדינה

כבר שכחתי שנרשמתי לזה. הייתי במילואים, וכבר סגרתי את היציאות הביתה מול מפקד המחלקה. ואז הגיע ההודעה המשמחת מזאפ rest (מארגני התחרות) – התמונה ששלחתי הכניסה אותי לתחרות. מה שאומר שאני הולך לאכול מלא בשר, עם אופציה לזכות במלא בשר כפול 12 – הפרס לזוכה הוא 400 ש"ח לארוחת שחיתות פעם בחודש, למשך שנה, באחת ממסעדות הבשר הטובות בארץ, בוצ'רי דה ברילוצ'ה. כשהודעתי את זה למפקד הוא התלהב כמוני – "וואי שוחט חייבים להוציא אותך לזה" הייתה התגובה שלו (מי אמר שצה"ל לא מפרגן?).

באותו ערב התחלתי להתכונן. העמסתי צלחת באוכל צבאי, והתחלתי לטחון (קשה באימונים, קל בבוצ'רי). חייבים להיכנס לכושר לפני תחרות כל כך חשובה. הטבחים של צאלים בטח חשבו שתפוחי האדמה ממש הצליחו להם. כל ערב הגדלתי את הכמות. בבוקר התחרות אכלתי ארוחת בוקר רגילה, ויצאתי הביתה בהתרגשות. בבית אכלתי משהו קטן, וזהו – מעכשיו אני רק שותה מים! הניסיון שלי בתחרויות כאלה הראה לי שזו הדרך להפיק את המירב, ככה בעצם אני מכין את הקיבה לעתיד הבשרי לבוא ולא מתיש את מאגרי הלסת בלעיסות מיותרות.

סעודת בשרים בחסות בוצ'רי דה ברילוצ'ה

הגענו למסעדת בוצ'רי דה ברילוצ'ה האהובה, והשולחנות כבר היו מסודרים. מסביב היו תלויים בלונים בנוסף לתמונות היפות מברילוצ'ה – עיר הבשר, היין והשוקולד. העפתי מבט על המתמודדים האחרים. שתי הבנות לא יהוו בעיה (ולא כי אני סקסיסט, אלא פשוט כי אין להן סיכוי מולי). עוד מתמודד אחד שרירי, אבל נראה לי שלא תהיה בעיה לגבור עליו. ההוא עם הזקן שקט, אבל עלול להפתיע. עוד אחד כבן 45 שבטח כבר לא בשיאו. צריך רק לעקוף את הכרסתן הברברן, חשבתי לעצמי בשקט.

התחרות הייתה בנויה משני שלבים של קילו ורבע בשר כל שלב, כשלשלב הגמר עולים רק שלושת המהירים ביותר בשלב הראשון. אני יותר חזק בכמות מאשר במהירות, אבל עם קצת רצון וקצת יכולת גם פיל יאכל תרנגולת (עם תוספת בייקון ומילוי פרה, בשביל הטעם). השופט ניר קיפניס נשא נאום, ובסופו נשמע הגונג שהזניק את התחרות. התחלתי לשאוב כנפיים אחת אחרי השניה בלי לעצור. הפתעתי אפילו את עצמי עם המהירות שבה עשיתי את זה. כשעברתי לנתחי פיקניה הסתכלתי לצדדים וראיתי שיש לי סיכוי טוב. הנקניקיות לקחו יותר זמן ממה שחשבתי, אולי בגלל הגבינה שבתוכן. חריפות הנקניקיות הייתה לטובתי – אני מת על חריף, וכמה מהמתחרים הגדולים נראו אשכנזים. כשתפסתי את נתח הקצבים והתחלתי ללעוס כבר התחילו לכאוב לי שרירי הלסת מרוב מהירות. מדי פעם לקחתי שלוק מים קטן, וגם העידוד של אמא שלי ובת זוגי נתן לי כח להמשיך. גם אם לא אנצח – לפחות הבשר טוב (אם כי הייתי נהנה יותר מאכילה איטית). אחד כבר צלצל בפעמון שלו, וסיים ראשון. זה היה דווקא ההמבוגר שהמעטתי בהערכתי אליו (אבוי הבושה). למרות שהקצב שלי הואט, הצלחתי לסיים שני, ומיד אחרי הפתיעה בחורה בגובה 1.50 מ' שגברה על שבעה גברים מגודלים (כבוד למגדר).

אחרי הפסקה של כמה דקות, המלצרים ערכו את שולחן הגמר. לפני כל אחד מאיתנו הונחה יצירת אומנות של הטבע (ושל הקצב) – נתח פריים ריב במשקל קילו ורבע, עסיסי ונוטף שומן. קצת צילומים, ולהזנקה. ביס ראשון – חם! וטעייים! חבל שלא יכולתי לעצור לרגע, אבל לפחות עכשיו, בזמן כתיבת שורות אלו, אני עדיין יכול להזכר בטעם, כמו שנזכרים בתמונה. זה היה בשר כל כך טוב! הקצב אמר שהם מיישנים אותו חודש (!!), מה שהופך אותו לרך במיוחד. הם גם הצליחו להכין אותו במידת מדיום מושלם. אני צריך למתוח את שרירי הלסת בכל ביס עקב העובי של הסטייק הזה. לועס מהר, אבל גם משתדל תוך כדי להנות מאיכות הבשר ולנצור את הרגע. נעזרתי ביין שקיבלנו כדי להוריד את הבשר. קצב האכילה שלי הלך והאט, אבל לא ויתרתי. נשארו לי כ-200 גרם בשר, כשהפעמון של המקום הראשון צלצל, והעצם שלו הונפה באויר. אני לא יודע מאיפה הביאו את האיש הזה. הוא פשוט בלע את הבשר בלי ללעוס! הייתי כל כך קרוב לזכות בפרס השווה הזה, אבל אצטרך להסתפק בחוויה. "אולי בשנה הבאה" אמא שלי אמרה.