בומביקס מורי – צחי כהן מנסה להבין מה המזרח הרחוק עושה בקריית אונו?
אפתח בווידוי: בשבילי, להיות "קרית אונואי" זה לדעת שהחיים הם במקום אחר. היות שבנעוריי לא היה לעיירה יותר מדי במה להתגאות, חוץ ממגדל מים ועץ בודד אימתני, תמיד כשחשבו שאני מהקריות לא מצאתי סיבה לתקן את הטועים. וכי יש הבדל? האפור הוא אותו אפור. לכן, כאשר השמועה הגיעה לאוזניי, שנפתחו בעיירת הולדתי כמה מסעדות מושקעות שמפריחות את השממה, ובינהן בומביקס מורי, הייתה בי ספקנות רבה. חשבתי לעצמי "היה שווה לחיות את החיים האלה כדי לראות כיצד קרית אונו מנסה להפוך לבירה קולינארית". ואם אכן כצעקתה, הרי שאחוש כמו הרצל לו גילה שמדינה יהודית הוקמה בסופו של דבר.
בומביקס מורי – הפתעה בלב קריית אונו
לאחר השקת מקומות מוצלחים כגון: בית הקפה ומאפיית ג'ייקובס, מסעדת קיסו האסיאתית ומעדניית מזלונה. נסללה הדרך גם ל"דרך המשי – בומביקס מורי". עם פריחה שכזו, אמרתי לעצמי, אולי מוטב שאתכנן את חופשת הקיץ שלי בקרית אונו במקום בטוסקנה.
יצא שהימים הם ימי סליחה ובעוד צדיקים נוהרים לכותל, אנחנו נהרנו לקניון קרית אונו בחיפוש אחר אקשן שיפיג את אימת החג. בומביקס מורי, מסתבר, הוא הפרפר הקטן היוצר את חוטי המשי המופלאים יש מאין – ונקרא טוואי המשי. התפריט של בומביקס מורי מורכב ממנות ומאכלים שהם מסע לטעמים ותרבויות מדרך המשי – תורכיה, פרס, סין הודו ובוכרה. נורא קשה להיות טובים בכל כך הרבה מטבחים, אבל סמכנו על היועצת הקולינרית שפיתחה את הקונספט – הלוא היא סבינה ולדמן. אם היא הגיעה למקום השלישי בגמר "משחקי השף", מה יכול להיות רע?
האמת שהופתעתי. המסעדה שוקקת חיים ומעוצבת לעילא. אריה פוקס, בעל המסעדה, הוא גם הבעלים של צמד בתי הקפה "זליק", שמצליחים מאד בגבעתיים ובקרית אותו, למרות השם הלא סקסי. שתי פסיעות מסניף זליק בקרית אונו, מתגלה בומביקס מורי במלוא תפארתה. התפריט מתחלק לקטגוריות חמודות כמו "כיסונים מנקודות שונות על דרך המשי", "המסע של האטריה על דרך המשי" ו"פיוז'ן דרך המשי".
מסע אסייתי בקריית אונו?
לשולחן הוזרמו משקאות קלים מקוריים כמו מיץ רימונדה (18 ₪) ותפוזים אננס טבעי (18 ₪). כפתיח, בחרנו בפניר פסנדה (40 ₪), מנה הודית שמורכבת מגבינת פניר שמכינים במקום. בתוך המנה התחבא לו קרם קשיו ענוג ומבחוץ היא הייתה עטופה בקארי עגבניות עם טנדורי. מעדן קליל וזורם כמו שהייתי עד גיל 25. הגוז'גז'ה (39 ₪), מאפה בוכרי ממולא בבשר, צנוברים ובצל, היה נחמד ולווה בפנכת טחינה. אם אתם חובבי כמון – זאת המנה בשבילכם!
לפתע נחת על השולחן נאן גבינה שהוגש עם ארבעה מטבלים: דאל עדשים, ראיטת מלפפונים, טחינה וסלסת עגבניות. הנאן הוא נשנוש מושלם שיכול ללוות מנה בשרית מתובלת או ארוחה קלילה בליווי משקה אלכוהולי. אה כן, היה גם סלט. סלט דרך המשי (46 ₪) הוא, במילה אחת- חתיך. הסלט מורכב מחסה משי, דלעת צלויה, משמשים, אגוזי מלך וגבינת טולום בויניגרט רימונים. יש בו שילוב מעניין של מרקמים והוא טעים ואסתטי.
ההמבורגר של בומביקס מורי
גולת הכותרת שלשמה התכנסנו הייתה הבאן בורגר (66 ₪), מנה שמורכבת מקציצת בשר בקר, ביצת עין וממרח גוממה, שמונחים בתוך לחמניית באן. עדי אשכנזי חייבת להקדיש פרק בסדרה שלה ל"מה זה השטויות האלה המבורגר בבאן?". כאילו, תחליטי: או שאת אמריקאית או שאת יפנית. המנה מוגשת עם צ'יפס בטטה עטוף במעטה של טמפורה איולי ווסאבי. אם היה וואסבי – הוא לא הורגש, וחבל.
אני לא רוצה להישמע כמו דרמה קווין, אבל הקציצה הייתה קצת עשויה מדי. הזמנו מדיום וקיבלנו מדיום וול. הבשר לא היה הכי עסיסי ודווקא סלט הכרוב והגזר ברוטב הבוטנים שהונח על הקציצה הוא זה שהציל את המנה. נאמר זאת כך: סבתא שלי לא הייתה עולה לארץ כל הדרך מליטא כדי לאכול את הבאן בורגר של בומביקס מורי, אבל אם הייתי עובד בקניון קרית אונו הייתי שמח לאכול אותו במסגרת הארוחה העסקית.
הפתעת הארוחה שמורה לבאטר צ'יקן (64 ₪), מנה שעמדה מבוישת בפינת השולחן ולא שמנו לב אליה כמעט עד שהתמלאנו. אוכל מנחם בצורת נתחי פרגית ברוטב קארי עגבניות וחמאת קשיו. המנה הזאת העלתה לנו חזרה את המצב רוח אחרי ההמבורגר. השקנו כוסות משקה היביסקוס מתקתק (10 ₪) ולרגע חמקמק היה נדמה לנו שאנחנו האנשים הכי מגניבים בקרית אונו.
לקינוח, הלכנו על כנאפה עם גבינת פניר, שהגיעה מעוטרת בגלידת פיסטוק, מי ורדים ופיסטוקים. איטריות הקדאיף היו עשויות היטב. הגלידה יכלה להיות יותר מתוחכמת, אבל בסך הכל קינוח טוב שמרגיע את הפה אחרי שלל התבלינים במנות שקדמו לו
מחשבות אחרונות
המסעדה מחופה בצמחייה ירוקה שחוצצת בינה לבין הנוף הקרית "אונואי". התלהבנו כמו תיירים מהבונגלוס, שלוש ארבע בקתות קש מעוגלות שהובאו מסין ומוצבות בחצר המסעדה, למרגלות המשביר לצרכן. בכל בונגלו שולחן וספה עם כריות, ונראה שנעים להסב שם לארוחה אינטימית. בסך הכל, הבילוי במסעדת בומביקס מורי נעים וקולח. השירות מסביר פנים, כלי ההגשה מקוריים, המחירים מתקבלים על הדעת והאווירה צעירה. כל זה הופך את החוויה לאסקפיסטית עבור תושבי המקום, בעיקר אם הם נשואים הרבה שנים לאותו בן/ת זוג.
*** המסעדה נסגרה ***
